איתור רטיבות: איך מוצאים את מקור המים לפני שאוטמים

גג, צנרת או עיבוי: שלושה מקורות שנראים דומה

נזילה מהגג או מהחזית קשורה לגשם. הכתם מופיע או גדל אחרי גשם, בדירה העליונה או מתחת למרפסת, לרוב ליד החיבור בין הקיר לתקרה, ומתייבש בקיץ.

דליפה מצנרת לא קשורה לגשם. הכתם קיים גם באוגוסט, גדל לאט או נשאר רטוב כל הזמן, והוא בדרך כלל ליד חדר רחצה, מטבח, או מתחת לחדר רחצה של השכן. בדיקה פשוטה שאפשר לעשות לבד: סגרו את כל הברזים בבית, אל תפעילו מכונות, והסתכלו על שעון המים חצי שעה. אם הוא זז, יש דליפה אחרי השעון.

עיבוי הוא לא דליפה בכלל. הוא מופיע בחורף, בפינות קרות של קירות חיצוניים, מאחורי ארונות, ליד חלונות ובחדרי רחצה בלי אוורור, ובדרך כלל נראה כנקודות שחורות של עובש. אוורור וחימום פותרים אותו, ואיטום לא.

כשהתמונה ברורה מהסימנים האלה, לפעמים אפשר לחסוך את האיתור. כשהיא לא ברורה, כדאי לא לנחש.

הכלים: מד לחות ומצלמה תרמית

מד לחות מודד כמה רטוב החומר בנקודה מסוימת. מודדים ברשת של נקודות סביב הכתם, ומגלים איפה הקריאה הכי גבוהה ולאן היא יורדת. המקום הרטוב ביותר הוא לרוב הקרוב ביותר למקור, אבל לא תמיד, כי מים זורמים בתוך התקרה ובין השכבות לפני שהם מופיעים. מד לחות גם מראה אם כתם ישן כבר יבש, וכך נמנעים מלאטום בעיה שכבר נפתרה.

מצלמה תרמית מראה הבדלי טמפרטורה על פני שטח גדול. אזור רטוב קר יותר בגלל האידוי, ולכן הוא נראה אחרת בתמונה. היא מראה גם צינורות של מים חמים בתוך הקיר, וכך עוזרת להבין אם כתם נמצא על קו של צנרת.

חשוב לדעת את המגבלה: תמונה תרמית היא רמז ולא הוכחה. היא עובדת טוב כשיש הפרש טמפרטורה ברור, ופחות טוב ביום חם ואחיד. מי שאומר לכם ממצא סופי מתמונה אחת, בלי מדידה ובלי בדיקת מים, מדלג על שלב.

בדיקות מים: הצפה, המטרה ולחץ

כשצריך לדעת בוודאות, משחזרים את המים בצורה מבוקרת, ובודקים כל מקור בנפרד.

בדיקת הצפה נעשית בגג שטוח או במרפסת: סותמים את הנקז, ממלאים כמה סנטימטרים של מים ומשאירים לכמה שעות או ליממה, ובודקים מלמטה אם הכתם מגיב.

בדיקת המטרה נעשית בקיר או בחלון: מרטיבים בצינור קטע אחד בכל פעם, מלמטה למעלה, ומחכים לראות מתי מופיעים מים בפנים.

בדיקת לחץ נעשית בצנרת: מבודדים קו מים, מכניסים אותו ללחץ ורואים אם הלחץ יורד. אם הוא יורד, הדליפה בקו הזה.

כשיש כמה מקורות אפשריים, בודקים אותם אחד אחרי השני ולא ביחד, כדי שיהיה ברור איזה מהם הגיב. זה לוקח זמן, ולפעמים חוזרים למחרת לראות את התוצאה, ולכן אל תצפו לממצא סופי בעשר דקות.

אם מתברר שהמקור הוא צינור, זו עבודה של אינסטלטור ולא של קבלן איטום, ונגיד לכם את זה בפשטות. אנחנו לא נאטום גג כדי לפתור דליפה מצינור.

קודם מוצאים, אחר כך אוטמים

הטעות היקרה ביותר ברטיבות היא לתקן לפני שיודעים מה. זיפות של גג שלם כשהמים מגיעים ממרפסת של השכן, או איטום קיר כשהמקור הוא צינור בתוך הקיר, עולים כסף ולא עוצרים את הכתם.

דוגמה נפוצה: כתם בתקרה של הדירה העליונה, ליד הקיר החיצוני. הוא יכול להגיע מהגג, מראש המעקה, מהקיר או מחלון, וכל אחד מהם הוא עבודה אחרת במחיר אחר. בדיקה מסודרת חוסכת לבחור ביניהם בניחוש.

מה שאתם אמורים לקבל מאיתור: איפה המקור, איך זה נבדק, ומה צריך לתקן. עם זה בוחרים את העבודה הנכונה, ולפעמים מגלים שהיא קטנה בהרבה ממה שחשבתם.

אם הכתם בתקרה, התחילו בעמוד רטיבות בתקרה, שמפרט מה הסימנים אומרים. אם הוא בקיר, קראו על רטיבות בקיר. ואם המים במרתף, יש עמוד נפרד על איטום מרתפים, כי שם הבדיקה והפתרונות שונים.

מה לרשום ולצלם לפני הבדיקה

הכלי הכי שימושי באיתור הוא מה שאתם כבר יודעים. רשמו מתי הכתם הופיע לראשונה, האם הוא גדל אחרי גשם מסוים, והאם יש ימים שבהם הוא נראה יבש. צלמו אותו עם תאריך, כמה פעמים לאורך שבועות, כך שרואים אם הוא גדל.

עשו את בדיקת שעון המים ושלחו את התוצאה. ספרו מה נמצא מעל הכתם ומסביבו: גג, מרפסת, חדר רחצה של שכן, מזגן, חלון. אם השכן מלמעלה מוכן, בקשו ממנו לבדוק אם אצלו משהו רטוב.

אם כבר ניסו לתקן בעבר, ספרו מה נעשה ומתי: זפת שנמרחה על הגג, סיליקון סביב החלון, צבע נגד עובש. זה מסביר למה הכתם נראה כמו שהוא נראה, ומה כבר לא עבד.

שלחו את כל זה בוואטסאפ לפני הביקור. לפעמים כבר מהתמונות ומהתשובות ברור לאיזה כיוון זה הולך, ולפעמים ברור שאתם צריכים אינסטלטור ולא אותנו.