פוליאוריאה או פוליאוריטן: מה ההבדל ומתי כל אחד מתאים

ההבדל בפועל: מכונה מול רולר

פוליאוריאה מרוססת במכונה ייעודית, שמחממת את שני הרכיבים ומערבבת אותם בלחץ גבוה בראש האקדח. התגובה מהירה מאוד: תוך שניות השכבה כבר לא נוזלת, ותוך זמן קצר אפשר לדרוך עליה. זה מאפשר לרסס גם משטחים אנכיים בלי שהחומר יזלוג, ולסיים גג ביום. המחיר הוא ציוד יקר, מפעיל מיומן וכיול של המכונה: יחס ערבוב או טמפרטורה לא נכונים נותנים שכבה שנראית טוב ולא מתפקדת.

פוליאוריטן נמרח ברולר, במברשת או במגב, בדרך כלל בשתי שכבות לפחות, עם זמן ייבוש ביניהן. בסדקים, בפינות ובמפגש עם המעקות מוסיפים לרוב בד שריון שנספג בחומר ומחזק אותו. הוא לא דורש מכונה, ולכן מתאים לשטחים קטנים, לתיקונים ולמקומות שקשה להכניס אליהם ציוד. החיסרון הוא הזמן: כל שכבה צריכה להתייבש, ולחות או גשם באמצע פוגעים בה.

בשורה התחתונה: פוליאוריאה מתאימה לשטח גדול, לעבודה שצריכה להיגמר מהר ולמקום שיש אליו גישה למכונה. פוליאוריטן מתאים לשטח קטן ובינוני, למשטח עם הרבה פרטים, ולעבודה שבה הבאת מכונה לא מצדיקה את עצמה.

הכנת המשטח ולחות: מה שקובע אם זה יחזיק

ציפוי נוזלי טוב בדיוק כמו ההיצמדות שלו. על אבק, על שכבה ישנה רופפת או על בטון רטוב, גם החומר הטוב ביותר מתקלף.

ההכנה כוללת ניקוי יסודי, לפעמים בשטיפה בלחץ או בשיוף, הסרה של כל מה שרופף, תיקון סדקים ובורות, וטיפול בפינות. אחר כך פריימר שמתאים גם למשטח וגם לחומר. בפוליאוריאה הפריימר חשוב במיוחד, כי החומר מתקשה מהר מכדי להספיק לחדור בעצמו לנקבוביות הבטון.

לחות היא האויב העיקרי. בטון שמחזיק מים מתחת לציפוי משחרר אדים כשהשמש מחממת אותו, והם יוצרים בועות וחורים קטנים בשכבה. לכן מודדים לחות במשטח לפני שמתחילים, לא מרססים ביום שאחרי גשם, ולא עובדים כשיש טל על הגג בבוקר. גג שספג מים במשך שנים דורש לפעמים ייבוש, או פריימר שמיועד למשטח לח, לפי הוראות היצרן.

שאלו כל קבלן איך הוא יודע שהמשטח יבש מספיק. תשובה כמו "רואים בעין" אינה תשובה.

למה צריך שכבת הגנה מהשמש

רוב הפוליאוריאות והפוליאוריטנים שמשמשים לאיטום הם ארומטיים. הם חזקים ואטומים, אבל קרינת UV משנה את הצבע שלהם, מקמחת את פני השטח ומחלישה אותם לאורך זמן. לכן על גג או מרפסת שחשופים לשמש מורחים מעליהם שכבת גמר אליפטית, עמידה ל-UV, בדרך כלל בגוון בהיר.

שכבת הגמר היא לא קישוט. היא החלק שנשחק ראשון, והיא מגנה על שכבת האיטום שמתחתיה. חידוש שלה אחרי כמה שנים הוא תחזוקה זולה יחסית, ודחייה שלו מעבירה את השחיקה לשכבה היקרה.

כשמשווים הצעות, בדקו שכתוב בהן מה עובי השכבה הכולל, כמה שכבות, והאם שכבת ה-UV כלולה. הצעה זולה בלי שכבת גמר היא הצעה לחצי עבודה.

בשוק, איטום פוליאוריטני או בפוליאוריאה מתחיל בערך מ-105 שקל למ"ר, בטווח של 105–175 שקל למ"ר לפני מע"מ. זה טווח השוק ולא מחירון שלנו. השוואה לשיטות האחרות מופיעה בעמוד כמה עולה איטום גג, והמחיר עבור המשטח שלכם נאמר במקום, לפני שמתחילים.

גג, מרפסת או מאגר מים: מה מתאים לאיזה מקום

גג שטוח. שני החומרים מתאימים. ציפוי נוזלי עדיף על יריעות כשיש על הגג הרבה צנרת, מתקנים ופינות, כשאי אפשר לעבוד עם להבה, או כשרוצים שכבה בלי תפרים. בגג גדול ופשוט, יריעות ביטומניות יוצאות בדרך כלל זולות יותר למ"ר. ובגג שיש עליו ריצוף, השאלה הראשונה היא אם מפרקים אותו, ורק אחריה איזה חומר.

מרפסת. במרפסת מרוצפת אפשר לאטום מתחת לריצוף, כשמפרקים אותו, או להשתמש בציפוי שקוף ייעודי מעל הריצוף, כשהאריחים צמודים והבעיה ברובה ובמפגשים. על הבחירה ביניהם כתבנו בעמוד על איטום מרפסות.

מאגר מים. כאן ההחלטה היא לא רק איזה חומר, אלא איזה מוצר: במאגר של מי שתייה מותר להשתמש רק בחומר שאושר למגע עם מי שתייה, ולא כל פוליאוריאה או פוליאוריטן עומדים בזה. דרשו לראות את האישור של המוצר עצמו לפני שמתחילים. התהליך המלא מתואר בעמוד על איטום מאגרי מים.