רטיבות קפילארית: איך מזהים מים שעולים מהקרקע לקיר, ומה באמת עוצר אותם

איך נראית רטיבות קפילארית

הסימן המובהק הוא פס רטוב שמתחיל ברצפה ועולה עד גובה של כמה עשרות סנטימטרים, לפעמים עד כמטר. בראש הפס יש קו גבול גלי, ומעליו הקיר יבש. לאורך הקו הזה מופיעים מלחים: אבקה לבנה, גבישים קטנים, או צבע וטיח שמתנפחים ונושרים. המלחים מגיעים מהקרקע עם המים, ונשארים על פני הקיר כשהמים מתאדים.

עוד סימנים: פנלים שמתנתקים מהקיר, ריח של טחב בחדר, וטיח שמתפורר לאבקה כשנוגעים בו. הרטיבות מופיעה גם על קירות פנימיים בקומת הקרקע, לא רק על קירות חיצוניים, כי כל קיר שעומד על הקרקע יכול למשוך ממנה מים.

העלייה הקפילרית של מים חזקה יותר בחורף, כשהקרקע רטובה, ונחלשת בקיץ, אבל בדרך כלל לא נעלמת לגמרי. המלחים ממשיכים להופיע גם בחודשים היבשים, ולכן קיר שנראה יבש באוגוסט עדיין יכול להיות קיר עם רטיבות עולה.

איך מבדילים אותה מגשם, מצנרת ומעיבוי

חדירת גשם מופיעה על קיר חיצוני, בכל גובה, ומתחזקת אחרי סערה עם רוח. היא מתייבשת בקיץ ולא יוצרת פס אחיד בתחתית.

דליפה מצנרת מרוכזת סביב המסלול של הצינור, רטובה מאוד למגע וקיימת כל השנה. סגרו את כל הברזים בבית והסתכלו על מד המים: אם הוא ממשיך לזוז, קודם מתקשרים לאינסטלטור.

עיבוי יוצר עובש בפינות העליונות ומאחורי ארונות, לא פס בתחתית.

יש גם רטיבות שנראית קפילארית ואינה כזו. ערוגה או מדרכה בחוץ שגבוהות מהרצפה בפנים, מרזב שמשפך מים לבסיס הקיר, או טיח חיצוני שיורד עד האדמה ומגשר מעל השכבה החוסמת, כולם מכניסים מים לתחתית הקיר מהצד. במקרים האלה הפתרון הוא בחוץ, למשל הנמכה של האדמה או תיקון של מרזב, וזה זול בהרבה מכל טיפול בקיר. כשהסימנים לא ברורים, איתור רטיבות עם מד לחות בכמה גבהים מראה אם הרטיבות יורדת ככל שעולים בקיר, כמו שקורה ברטיבות עולה.

מה עוצר את העלייה

קודם מטפלים במה שמוסיף מים לבסיס הקיר: אדמה גבוהה, ניקוז גרוע, מרזב, או צינור שדולף מתחת לרצפה. לפעמים זה כל מה שצריך.

כשהקיר עצמו מושך מים מהקרקע, הפתרון המקובל הוא מחסום אופקי בבסיס הקיר. קודחים שורה של חורים צפופים לאורך הקיר, קרוב לרצפה, וממלאים אותם בחומר דוחה מים, בדרך כלל על בסיס סילאן או סילוקסן, שמתפשט בנקבוביות ויוצר שכבה שהמים לא עולים דרכה. זו הזרקה מסוג אחר מאיטום בהזרקה של סדקים, שבו ממלאים סדק שמים זורמים דרכו.

אחרי המחסום מסירים את הטיח שספג מלחים, בדרך כלל גם מעט מעל קו הרטיבות, ומטייחים מחדש בטיח שמיועד לקירות עם מלחים. טיח רגיל על קיר מלוח ייכתם שוב גם אחרי שהמים נעצרו.

בחדר שנמצא מתחת לפני הקרקע, כמו מרתף, המים לא רק עולים אלא גם נדחפים מהצד, וזה כבר נושא של איטום מרתפים.

למה צבע אטום מבפנים רק מזיז את הבעיה

הפיתוי הוא למרוח על הכתם צבע נגד רטיבות, ציפוי אטום, או לחפות את תחתית הקיר בקרמיקה. זה נראה טוב כמה חודשים. אבל המים ממשיכים להגיע מהקרקע, ומה שנחסם הוא רק הדרך שלהם החוצה.

כשהמים לא יכולים להתאדות דרך פני הקיר, הם עולים גבוה יותר עד שהם מוצאים מקום להתאדות, או עוברים לצד השני של הקיר. קו הרטיבות מטפס מעל הציפוי. המלחים מצטברים מאחורי השכבה האטומה, ולחץ הגבישים דוחף אותה החוצה, ולכן היא מתנפחת ומתקלפת.

אותו דבר נכון לטיח צמנטי קשיח שמטייחים בו את כל הקיר בלי לעצור את המקור. הוא מחזיק עונה או שתיים, ואז מתחיל להתפורר מלמעלה.

הסדר הנכון הוא תמיד אותו סדר: עוצרים את המים שנכנסים, נותנים לקיר זמן להתייבש, ורק אחר כך מטייחים וצובעים. מי שמציע לכם ציפוי בלי לדבר על המקור, מוכר לכם את השלב האחרון בלי הראשונים.

מה לצלם ומה בודקים בביקור

לפני שמתקשרים, צלמו את תחתית הקיר מקרוב ומרחוק, כך שרואים את הגובה של קו הרטיבות. צלמו את אותו קיר מבחוץ, כולל האדמה, המדרכה או הערוגה שצמודות אליו, ואת המרזב הקרוב. ספרו באיזו קומה הדירה, בת כמה בערך הבנייה, ואם יש מתחת מרתף.

בביקור מודדים לחות בכמה גבהים על הקיר, בודקים את גובה הקרקע בחוץ ביחס לרצפה בפנים, מחפשים גשרים שמעבירים מים מעל שכבת החסימה, ושוללים צנרת. רק אחרי זה מחליטים אם הבעיה בחוץ, בבסיס הקיר, או בכלל במקום אחר.

את הבדיקה ואת העבודה עושה קבלן איטום שעובד איתנו באזור שלכם, והמחיר נאמר במקום, לפני שמתחילים. אם יתברר שמדובר בצנרת או בעיבוי, נגיד לכם את זה ולמי כדאי לפנות. ואם מתברר שהטיפול דורש לפרק ריצוף או ארונות שצמודים לקיר, זה נאמר לפני שמתחילים, לא באמצע.